לפני מספר שבועות התקיים מסע הקבורה של מלכת אנגליה, עשרה ימים הגופה שלה נשמרה בקירור, עד שיערכו את ההכנות ללוויה.
להבדיל אלף הבדלות נזכרתי היום, לאחר הלוויה של המלכה, באדם שנתן במשך שבע עשרה שנים בית לכתיבה שלי בעיתון "גפן" שמעון שגיא ז"ל, עוד רגע יעברו תשעים יום מאז שנפטר.
אני עומד לכתוב דברים שאולי ירגיזו את המשפחה, את החברים, אני כותב על דעת עצמי, אני לא מייצג אף אחד. אני כותב מה שאני מרגיש בלבד בלי שום כוונה לפגוע מנדהוא.
ברשותכם כמה מילים על שמעון – שמעון היה אדם שבעזרת היושרה שלו והעיתון "גפן" שינה דברים במושבה זכרון יעקב, שמעון בעזרת חוכמה קבע סדרי יום במושבה זכרון יעקב, שמעון בעזרת האמת חשף שחיתויות בזכרון יעקב, שמעון היה אייקון מקומי.
לא כולם היו חברים של שמעו שגיא, אבל כולם הכירו את שמעון שגיא.
ביום שהוא נפטר צער כבד מאד נפל על המושבה זכרון יעקב.
לא היה תושב אחד שלא חשב להשתתף בלוויה שלו, בבית העלמין במושבה זכרון יעקב, כאן הוא היה אייקון מקומי.
אבל המשפחה החליטה לקבור את שמעון בכפר סבא, דבר שציער המון תושבים שלא יכלו מסיבות כאלה או אחרות להגיע ללוויה, לחלוק כבוד אחרון לשמעון שגיא וללוות אותו בדרכו האחרונה.
גם אני האדם שבזכות שמעון הגעתי לקידמת הבמה העיתונאית, לא השתתפתי בלוויה, אבל ניחמתי את עצמי ורבים מתושבי זכרון יעקב,
שכולנו נגיע לנחם את המשפחה את שרה רעייתו את הילדים רינת, גונן, יעלה, מעיין היקרים, בבית בשכונת רמז בזכרון יעקב.
לאחר זמן קצר פורסמה מודעת האבל, עוד אגרוף לבטן שלי ושל רוב תושבי המושבה. המשפחה החליטה יושבים שבעה ברמת גן.
הצער שלי היה כבד מאד, כי הבנתי שהמשפחה לא רוצה אותי ורבים אחרים כמנחמים, לכן בלב כבד בצער גדול החלטתי לכבד את בקשת המשפחה ובמודע לא נסעתי לנחם את המשפחה בעיר רחוקה ומנוכרת.
בדחילו ורחימו אני כותב, לא הייתה למשפחה את הזכות למנוע מכל תושבי המושבה, אלה שאהבו את שמעון ואלה שפחות, להשתתף בעצב הקולקטיבי של המושבה.
נכון שמעון היה בעל, אבא, סבא, אבל הוא היה דמות מאד אייקונית בזכרון יעקב.
שמעון נגע בהמון אנשים, שמעון עזר להמון משפחות, שמעון היה זכרון, זכרון הייתה שמעון.
כמו כל אדם חשוב היו חייבים להציב את הארון שלו לתת אפשרות לתושבים לכבד את זכרו.
אני לא אגזים אם אכתוב בצנעה רבה, הייתה חייבת להיות לו לוויה ממלכתית, היה חייב להיות לו שבוע אבל, עמוס במנחמים מכל הפלגים מכל העדות מכל המינים מכל הגילאים, המשפחה מנעה זאת מסיבותיה שלה.
עשרה ימים הגופה של המלכה חיכתה כדי לערוך לה לוויה כיאה לאשה שנגעה בהמונים.
שעות רבות המתינו האזרחים רק כדי לחלוק כבוד למלכה שלהם.
משפחת שגיא החליטה למחוק את הקשר של שמעון ליישוב לתושבים.
לי באופן אישי כואב מאד שכך שמעון עזב את העולם, עוד מעט לא יזכרו אותו כלל.
עוד כמה שנים יעבור מנדהוא ליד הקבר בכפר סבא, וישאל מי זה שמעון שגיא ואף אחד לא יענה,
אם הוא היה קבור בזכרון, כל לוויה כל אזכרה היינו נפגשים עם הקבר של שמעון שגיא, מעלים את זכרו, נזכרים וזוכרים אותו.
אבל מנדהוא החליט/ה למחוק את זכרו של שמעון מהישוב שלנו מהמושבה זכרון יעקב.
אני מקווה שמי שהחליט את ההחלטה הזאת יכעס עלי, אולי יסביר לנו למה ומדוע קיבלו את ההחלטה המצערת הזאת שהיא כמעט בלתי הפיכה.
אני אסיים בבקשת סליחה מהמשפחה אם נפגעו מדבריי, אני מבין שהוא היה בעל אבא סבא שלכם,
אבל בעבור תושבי זכרון יעקב שמעון שגיא היה הרבה יותר.
"סיני מדבר" כואב את לכתו של חבר מנטור שמעון שגיא, שהיה אבא להמון תושבי המושבה זכרון יעקב.
שבת שלום, סבא סיני
תגובת המשפחה
סיני שלום,
קראנו את מכתבך המרגש והבנו את אכזבתך וכאבך על כך ששמעון לא נקבר בזכרון. למדנו ממכתב זה על הערכתך הרבה לשמעון ועל כך אנו מודים לך. שמעון היה אדם יקר מאד שהקדיש שנים רבות מחייו לערכי חופש הביטוי, צדק, טיפוח חיי קהילה וחינוך תוך שהוא מלווה ומטפח לאורך השנים עתונאים רבים.
במקביל, הוא היה גם אדם פרטי ואיש משפחה. ההחלטה לגבי מקום קבורתו לא היתה קלה. הוא נקבר בבית הקברות הייחודי, "מנוחה נכונה לכולם" בכפר סבא, עיר הולדתו.
לשמחתנו, ליוו את תקופת האבל שלנו חברים יקרים (וכמובן, רצויים) מזכרון, וכמובן שמוזמנים לשמור על קשר (ניתן לקבל את פרטי הקשר שלנו גם דרך מערכת העיתון).
חיי אדם הם מעגל, וכל שלב בחיינו מתאפיין בעשייה וחברה אנושית שונים שמעסיקים וסובבים אותנו.
אנו תקווה שבתקופה הקרובה תימצא הדרך להנציח את פועלו של שמעון במושבה זכרון יעקב.
בברכה, משפחת שגיא