’’תְּהִי מְבָרֶכֶת’’ [ימימה אביטל]
כמה פעמים אנחנו מוצאים את עצמינו בצומת דרכים, באי שקט, או לחילופין מאושרים מדבר מה.
ימימה אומרת זה בדיוק הזמן להיות נוכחת ולהוקיר תודה – ״תְּהִי מְבָרֶכֶת״ לראות את הטוב הקיים.
כשאנחנו מצליחים וכשמשהו לא מסתדר עם הילדים, הבעל, ההורים, חברים. ״תְּהִי מְבָרֶכֶת״ שלחי ברכה מלב פתוח, אל תסגרי את הלב.
״עָשׂוּ מָה שֶׁעָשׂוּ זֶה מָה שֶׁנַּפְשָׁם יָדְעָה״ [ימימה]
ימימה מדגישה שכל אחד עושה מה שהוא יכול, יודע, באותה נקודת זמן.
״זֶה מָה שֶׁנַּפְשָׁם יָדְעָה״ אף אחד לא עושה דבר מה בכוונה כדי לפגוע באחר. לכל אחד יש את ההרגלים שלו, את הדרך שלו, את ההבנות שלו, את דרך הביטוי שלו, את הסגנון שלו. כמובן שלא מדובר על דברים קיצוניים מסכני חיים.
אני זוכרת שהייתי קטנה, שמעתי אמא שבשעת כעס הייתה מקללת את ילדיה ובעלה.
אני הייתי בוכה בלב והייתי שואלת את ההורים שלי למה היא מקללת? אמא שלי תמיד הייתה עונה: ״היא לא התכוונה זה הסגנון שלה".
״זֶה מָה שֶׁנַּפְשָׁם יָדְעָה״. עצוב, אבל בהחלט הכוונה לא הייתה מסכנת חיים.
אמא שלי הייתה מברכת באותו רגע את הילדים וגם את אותה אמא (מבלי שהם ידעו), זה מלווה אותי עד היום.
״תְּהִי מְבָרֶכֶת״ אין הכוונה לברכה מהסידור, הכוונה לברכה פשוטה ספונטנית מלב פתוח.
ימימה לא סתם בחרה להזכיר לנו, ״תְּהִי מְבָרֶכֶת.״
היא ידעה שבאופן טבעי אנחנו רואים את חצי הכוס הריקה ואנחנו מאוכזבים ולכן היא מתזכרת אותנו לראות את ה"יש" הקיים גם כשהכל מסביב מאתגר. בוודאי יש משהו ולו קטן, שהוא חיובי, טוב יותר.
במקום להיות הקורבן ״בסיפור חיינו״ אני מזמינה אתכם לפתוח את הלב ולברך, בטוחה שתרגישו כמה זה מקרב אתכם לעצמכם, למהות הטובה שלכם ובאופן טבעי לסובבים אתכם.
