לפני כשנתיים צפיתי בערוץ 12 רציתי לשמוע מה חדש בנוגע לחינוך? להפתעתי ראיתי על המסך נער בן 16 שהחליט מהיום הראשון שהכריזו על סגר, ללכת לבית של הסבא שלו ולשמור עליו.
ראיתי, הקשבתי ולא האמנתי איזה ילד מדהים, כמעט חודשיים שהה בבית סבו המקסים.
על המסך נראו הנכד והסבא מאושרים ושמחים. ראיינו את הסבא המאושר שסיפר בהתרגשות על חוויה עוצמתית שחווה בחברת הנכד, על התקשורת המקרבת ועל האיכפתיות, הדאגה והרגש החם שהרעיף עליו נכדו היקר. הנכד הוסיף שזו הייתה הזדמנות להכיר את הסבא, את אורח חייו ולשמוע על ילדותו ועוד חוויות שהנכד לא הכיר ולא ישכח לעולם.
בעודי צופה ומתרגשת, קראתי לביתי שישבה ולמדה, בקשתי ממנה להצטרף אלי, אמרתי לה זה יותר חשוב מהלימודים, זו למידה הרבה יותר משמעותית. בתי הצטרפה, ישבנו צפינו והתרגשנו עד דמעות, מהיוזמה האישית המרגשת והערכית של הנכד המקסים.
יוזמה שיצאה מהלב! ניב רסקין, מערוץ 12 היה עם דמעות וכל הפאנל שלצידו היו עם דמעות בעיניים.
הבנתי שוב, שעל אף הפחד והדאגה לשלום הבריאות, זכינו לראות מהי ״ערבות הדדית״, מהי אהבה ללא תנאי ומהי חכמת הלב.
בשבוע שעבר קראנו בתורה את הדיבר ״כבד את אביך ואת אמך״ מדובר גם על הסבים והסבתות.
זוכרים?
ב-27.2.20 וירוס הקורנה הגיע לישראל ללא התראה מוקדמת וגרם לטלטלה גם בישראל כולנו נשארנו בבתים, התרחקנו מהסבים והסבתות מכיון שהם נחשבים בקבוצת סיכון, נתבקשנו לשמור עליהם ביתר שאת, הורים וילדים נשארו בבתים.
הורים איבדו את פרנסתם … הילדים לא יצאו לגנים, לבתי ספר.
העולם שינה את פניו ללא הודעה מוקדמת.
למרות הכל, ישנם הרבה דברים טובים שאפשר לקחת מאירוע מפתיע זה: ביום-יום אנחנו עסוקים ולעיתים שוכחים את הסבים והסבתות שלנו.
מסתבר שאנחנו לא כל כך מכירים את הילדים שלנו, מסתבר שהמירוץ אחרי העבודה הוא הכרחי, אבל יש דברים חשובים יותר.
למדנו: מהי הורות. ״לבשל יותר טוב״, להסתפק במועט, להעריך את ההווה, להעריך את הבריאות, למדנו מהי סבלנות, מהי הקשבה. למדנו לקחת אחריות על חיינו. ערך החופש ועוד ….
עברו שנתיים, אנחנו לאחר 3 חיסונים, המבוגרים שבינינו חוסנו בפעם ה-4.
ישנם ילדים שעדין מאוד מבוהלים, מפוחדים לא מבינים, כיסויי הפנים הפכו לאויב בהתחלה והיום פחות.
ניסיון ההורים לייצר אווירה טובה לא תמיד צלחה, כי הרי הילדים חשים את המתח שבאוויר.
רוב הילדים מאוד אמיתיים, כשהם פוחדים הם אומרים: ״אני פוחד!״ פחד הינו רגש טביעי ביותר, גם אנחנו הגדולים פוחדים מהלא נודע, פוחדים שלא נחוש בטוב, פוחדים להיות חולים, להיות תלויים בגורם אחר.
גם כעת וירוס הקורנה מפחיד את כולנו. חונכנו על שמירה על הבריאות, על חשש מחולי, חשש מאובדן.
איך נעזור לילדים להתגבר על הפחד? אני ממליצה להקשיב לילדים, לאפשר להם להשמיע כל מה שיש בליבם, לא לקטוע אותם, לא לשאול שאלות ציניות תוך כדי שהם מסבירים כמו: ״כולנו בריאים עכשיו, ממה אתה מפחד? לא להשתיק אותם ״די שמעתי!״
״לא להעביר ביקורת, מה אתה תינוק?״ מותר לפחד, רצוי לפחד. חשוב מאוד, לדבר, לשתף להגיד.
לאחר שהילדים משתפים על המבוגר הורה/מחנך להיות אמפתי, לאפשר לילד להרגיש נוח תוך כדי שיחה וגם לאחריה. חשוב שהילד ירגיש שמקשיבים לו, שמבינים את שעל ליבו ושדבריו הגיוניים.
גם אנחנו מרגישים פחד ודאגה זה רגש טבעי ומובן.
ישנם ילדים שלא משתפים והם מתמודדים עם הפחד לבד, יש כאלה שמוצפים רגשית ואין להם את היכולת להתמודד עם הרגש החוסם, המציף, המשתק, לכן הם שותקים ומסתגרים.
אני ממליצה לאפשר להם להקשיב ולא לדבר, לומר להם שגם אנחנו מפחדים, גם אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה ומודים שהם בריאים ושלמים.
אני ממליצה לצייר איתם, לשחק איתם ולשוחח על הביחד המקרב והמפרה שזימן לנו הוירוס, וחשוב ללמדם להסתכל על חצי הכוס המלאה! לפרגן להם על החכמה שלהם, על היכולת לשמור על עצמם, על דאגתם לסבים ולסבתות, על העירנות שלהם, על האנושיות, האכפתיות, על הפתיחות (כמובן בהתאם ליכולת שלהם), על ההקשבה, על העזרה.
ישנם ילדים שמהפחד יחזרו לפספס ולא משנה הגיל זה חלק מהתמודדות שלהם, ישנם ילדים שמגמגמים פתאום, ישנם ילדים הפוחדים לישון לבד, ללכת לבד, להיות לבד, לחזור לגן, לחזור לבית הספר.
הכל מובן, מחד חייבים להיות אמפתים, ומאידך להחזיר לשגרה.
עולמם של הילדים הקטנים מלווה בעובדות ובאמיתות, הם חיים את המוחשי, מנגנון ההגנה שלהם מתעבה ומתעצב בהתאם למודל שמולם.אם אנחנו נשדר פאניקה או סגירות הם יחוו זאת, אם נשדר שליטה במצב, הם יחוו זאת, הכל מתחיל בחוויה הראשונית בתגובה של המבוגר האחראי.
גם אנחנו המבוגרים תוצר של חוויות מהילדות, איך אנחנו התמודדנו עם אתגרים, לחץ, חולי, אובדן ובאילו כלים הצטיידנו, מה המודל שהיה מולינו. ואיך מהמקום הזה אנחנו מחזקים את ילדינו או שלא.
אני ממליצה לשתף את הילדים ברגשות שלכם תוך מתן ביטחון, חשוב לשתף אותם בחוסר ודאות, בהמתנה, בסבלנות.
בתקוה ובתפילה שביום חמישי יחול המתווה החדש ללא בידודים ונחזור לשגרה בבריאות טובה ללא פחד!
לכם הורים יקרים בידכם הכוח למימוש ״ערבות הדדית״ תעשו בדיקת אנטיגן לילדים ביום ראשון וביום רביעי, בבקשה אל תשלחו ילדים חולים למוסדות החינוך, שימרו על צוות המחנך ועל כל הילדים. בהצלחה!
