אלול בארמית = התבוננות וחיפוש.
לקראת שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, בכל הכנסים ב״זום״ או בפרונטלי, ידברו אתנו על ״ערכים״.
״חשוב להכניס ערכים״, ״שלא נשכח את הערכים״, ״ערכים זה לפני לימודים״ ועוד…
כמה זה נכון, כמה זה חשוב.
השאלה הנשאלת-האם לאותו מחנך יש את הכלים להקנות ערכים? האם יש לו מושג ערכי מהם ערכים?
מה זה ערך? אם אני מחפשת ערך איפה עלי לחפש?
לכאורה מדובר במילה גבוהה השגורה בפינו המחנכים כבר שנים.
מילה ״חשובה״ מילה ״בסיסית״ מילה שכל מחנך חייב להשתמש בה.
זו אינה מילה ״נוקשה ״ כפי שרבים חושבים, זו מילה כל כך פשוטה, נעימה ורכה, אם רק נסיר מעלינו את הנוקשות שאנחנו עוטים רגע לפני תחילת השנה, אם רק נסכים להבין מה משמעות המילה ערך!
רגע לפני שאנחנו עורכים כנס, מפגש, עלינו לערוך בדק בית אישי, להתבונן פנימה ולבקש לחפש:
לא את ה״מה״? אלא את ה״איך״.
ה״מה״ ידוע. השאלה היא איך? כיצד מכניסים ערכים למוסדות חינוך? איך מנגישים נושא בעל ערך כל כך מהותי למוסדות החינוך?
ראשית אני ממליצה, ״בחרדת קודש״ להבין שכל ערך שאני אכניס יהיה אשר יהיה, ראשיתו בכבוד שאני רוכשת לו, ראשיתו ב״איך״ אני מציגה אותו.
אני לא יכולה לדבר על ערך ללא רגש, ללא רוך. אני לא יכולה לדבר על ערכו של הערך כאשר אני מנומנמת או לא מאמינה בו, או אני לא יודעת (אין לי הכלים) כיצד להנחילו.
חשוב שתזכרו: המסר עובר בתדר של המילים, בתובנה ובתבונה שאני מכניסה כאשר אני מתבוננת פנימה.
אני יכולה לדבר על הירח והכוכבים ברגש מתוך ערנות, מתוך אמונה והשומעים יתרגשו ויתחברו.
אבל לא זאת הכוונה.
אקח כדוגמא את ״ערך ההקשבה״: אם אני מתורגלת בערך ההקשבה אני מקשיבה, בהקשבה נקייה, ללא הסחת דעת לסובביי, הכל מתחיל במעגלים הקרובים לי.
ראשית אני מקשיבה לצורך האישי שלי, אני עושה בדק בית בתוכי מה חשוב לי להעביר ואח״כ איך אני מעבירה, אני מקשיבה לאיך, אני מנגישה את הידע לאחר, אני מקשיבה לסובבים אותי לצורך שלהם וכך לאט לאט אני בונה מעגל של הקשבה נקייה המשמשת פלטפורמה לערך שאותו אני רוצה לקדם.
כאשר אני קשובה אני מכבדת את הצורך של האחר והמעגלים הולכים וגדלים.
בסופו של דבר אני מול ילד/ תלמיד קשובה נינוחה, באותה נקודת זמן מגיחה הבנה חדשה שאני רוצה לקדם.
ערך טומן בחובו את המילה: ער+רך כדי להעביר מסרים ערכיים אני חייבת להיות בערנות = בהקשבה נקייה ללא הסחות, ומלאת רוך = גמישות מחשבתית.
מחנך שיגיע למוסד חינוכי כיודע הכל והכיתה תהיה עבורו כבמה שבה הוא יציג את מרכולתו, יבין מהר מאוד שאיבד את דרכו המקצועית.
חשוב שנזכור שתפקידנו להבין מהו הערך העליון בהיותי מחנך וזה לא משנה אם מדובר בכיתת גן, יסודי או תיכון, כולם משוועים לאוזן קשבת, לערנות וגמישות מחשבתית. כל התלמידים מייחלים למחנך שאינו רובוט.
הקורונה חידדה לכולנו שהשיעור הפרונטלי: הבעת הפנים, החיוך, ההקשבה, המגע, ביחד, מייצרים תלמידים שמחים יותר והתוצאה הינה למידה מתוך שמחה.
אם מחנך יתרוצץ מפינה לפינה כשידיו נוקשות, סבר פניו חמורים, ה’מה’ = תוכן, יגיע לילדים בדרך לא חווייתית ולא מעניינת הסיכוי שתהיה למידה משמעותית תהיה קטנה.
אך אם אותו מחנך לא יתרוצץ, סבר פניו יהיה נעים, ידיו משוחררות, אוזנו קשובה לצורכי הילדים ומשרד החינוך, מבחינת התוכן הנלמד, הוא יקצור בסופו של דבר פירות.
מחנך שלא יהיה קשוב לאווירה בכיתה ולא יצליח לייצר אוירה נינוחה, מיד יבין, כמובן אם יהיה ער לכך, שהדרך שהוא בחר אינה בהלימה עם התלמידים.
זה כמו בסופר אם המצרכים יהיו עם תאריך פג תוקף ונשים לב לזה רק בבית, סביר להניח שנחזיר מיד לסופר ונבקש זיכוי או שפשוט לא נקנה במידה וראינו את התאריך בסופר.
תזכרו ״הלקוח תמיד צודק״ אנחנו יכולים להיות תאורטית מחנכים מעולים, אך אנחנו מתבקשים להיות על הקרקע מחוברים לשורשים שלנו ולשורשים שאנחנו מספקים להם מינרלים, על מנת שיצמחו להיות בבוא היום לצמח יציב ששורשיו חזקים איתנים וערכיים.
בהצלחה!
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
