שאלה של חינוך – ’’לחופש נולד?’’

אני מביטה ורואה את הגוזל הקט עם פלומת נוצות דלילה מנסה לעוף ולא מצליח, הוא הולך במהירות המתאימה ליכולותיו כשקול ציוץ הוריו המודאגים מלווים אותו. מזווית העין אני רואה את הכלבה שלנו אורבת לגוזל, אני מרחיקה אותה. ברקע קולותיהם של הוריו בציוץ חזק ההולך וגובר והמצוקה ניכרת בציוצם ובמעופם מעל לראשינו. הניסיונות לעזור לו לא צלחו. הגוזל עובר את גדר ביתנו אל המדרכה.

צווחות הוריו גוברים – מחרישי אוזניים ואנחנו מודאגים. אני רצה למחסן מביאה קופסת קרטון ואנחנו יוצאים שוב למדרכה רואים את הגוזל בשארית כוחותיו מנסה לטפס על הגדר ולחזור לחצר שלנו.

באותה שניה אישי היקר מכניס אותו לקופסא וצווחות הציפורים עולה, הם חגים מעלינו בדאגה, אני אומרת להם ״אל דאגה עזרנו לכם,‏ מיד נניח את הקרטון על ראש אחד העצים ותיפגשו.״

אני לא יודעת האם הם מבינים מה שאמרתי או לא מבינים. בכל מקרה הציוצים ממשיכים וקולם מתגבר.

הנחנו על ראש העץ את הקרטון בזהירות והגוזל בתוכו, לא יאומן תוך שניות השקט חזר לביתנו ואושר גדול הציף אותנו כששמענו את הגוזל עם הוריו בתוך הקרטון.

כל אחד מאיתנו נולד לחופש, כל אחד מעוניין לפרוש כנפיים ולעוף אל על. אך ישנן מגבלות גיל וסכנות המציאות. אני שומעת הורים המודאגים מבואו של החופש הגדול. לעומתם הילדים סופרים כל יום בציפייה גדולה. התיכוניסטים כבר בחופש, חלקם אוטוטו מתגייסים והשאר או שנת שירות, גיוס מאוחר, יש שילמדו, כל נער והחלטותיו.

ראשית אאחל לכולם בהצלחה שדרכם תאיר ושיחזרו בשלום

השעמום וחוסר המעש הוא האויב המרכזי של בני הנוער הטומן בחובו שינה מיותרת בבקרים והסתובבויות מיותרות חסרות תוכן חיובי בלילות.מבדיקה שעשיתי מול גורמים מוסמכים הילדים שלנו בסכנה!

באמת עם יד על הלב, יש לנו ילדים מקסימים, השיעמום וחוסר הנחייה והכוונה שלנו כהורים מזמן להם שתיית אלכוהול עד שוכרה כבר בגילאים קטנים וסמים, כן יש בשפע (אני לא מבדילה ולא רואה הבדל בין סמים קלים לקשים) התעוזה של ילד בפעם הראשונה לגעת בסם אומרת הכל זהו כישלון של ההורים והמערכת החינוכית בהעברת המסר!

סיירת הורים, מתנדבי המשמר אזרחי מאוד מודאגים מהחופש של הילדים. הדאגה לשלומם ובריאותם אמיתית!

מדאיג אותם שאין אחריות הורית! ההורים לא יודעים מה קורה עם ילדיהם! זה מדהים שבגילאים קטנים גן ויסודי ההורים עם יד על הדופק לא מרפים ובצדק מהגננת והמחנכות ובגיל הכי מורכב גיל ההתבגרות ישנה הבנה שהילד צריך לפרוץ גבולות, ״זה הגיל, גם אני עשיתי שטויות״ יש אומרים. אם עשיתם שטויות זה הגיל? מעולה, אבל האם יש לילד גבולות לשטויות שלו? ומה זה שטויות? האם השורשים שלו מספיק איתנים שגם בעת סערה הוא יכול לשוב הבייתה בריא, שלם בנפשו ובגופו? האם הוא מספיק ערכי ומוסרי לא לפגוע באחר? האם הוא עירני לסכנות שהשטויות שלו יכולות לזמן לו? או שאנחנו מחכים לניסים?!

חוזרת לסיפור עם הגוזל שאיבד את דרכו וכנפיו הלא מפותחות, לא איפשרו לו לעוף כדרכן של הציפורים הבוגרות, אני כותבת ושומעת את המצוקה שלו כשורד ואת המצוקה של הוריו המודאגים.

טבעו של הורה לשמור על ילדו בגיל צעיר מקרוב ובגיל בוגר קרוב ללב, עם טיפים לזהירות ושמירה על עצמו, שלא יאבד את עצמו ולא תאבד דרכו כי הרי ״הכנפיים שלו עדין רכות-שבריריות כדי לעוף למרחקים, הוא תמיד יהיה זקוק לשורשים איתנים שיאזנו אותו בעת צרה."

מה עושים?

ראשית, הורים לילדים מתחת לגיל 14 אשר אינם יכולים להשתלב בעבודה מפאת גילם הצעיר, ניתן לעשות מערכת שבועית בשיתוף הורים נוספים על בסיס הורה תורן בקבוצות קטנות המשלבת ימי כייף כמו: בישול, בריכה, ומשימות בעזרה בבית. אני ממליצה לפתוח את היום במשימת נתינה למשפחה- לבית, כגון: סידור החדר, קניות ,סידור מחסן, כביסה וכו’ ובסביבות 11:00 יציאה מהבית לבילוי או בילוי בבית. כמובן לא לשכוח מסכות.

ילדים מעל גיל 14 חייבים לנסות להשתלב במקומות עבודה זו חוויה מדהימה. כמובן שעליהם להצטייד באישור ההורים.

חיפוש עבודה כשלעצמו הינו חוויה, הנכונות של הנערים למצוא עבודה והיכולת לשווק את עצמם טומן בחובו בניית "האני העצמאי הבטוח".

אני יודעת שמשימה זו אינה פשוטה. הנערים יתמודדו עם תשובות שליליות אבל שימשיכו לחפש, שרוחם לא תיפול. ספרו להם על החוויה שלכם כילדים מה עשיתם? איפה עבדתם? איך הרגשתם כשקיבלתם משכורת ראשונה? מה עשיתם עם הכסף? חשבו ביחד איתם מה הם יעשו בכסף ובדקו, תמליצו להם לחסוך, לתרום חלק, לקנות דבר מה באמת שימושי.

דרך אגב פעם היה נהוג לקחת מהילדים את הכסף לטובת כלכלת הבית. ילדים בוגרים עזרו להוריהם בפרנסה, זו בהחלט הזדמנות ללמד את הילדים להעריך את התקופה בה הם חיים, להעריך את כל מה שיש להם. המרוץ אחרי הזמן שלנו ושל הילדים מטשטש את המציאות. זו הזדמנות נפלאה לעצור, להתבונן ולשאול את הסבים והסבתות מה הם עשו כשהיו קטנים? איפה הם עבדו? מה הם עשו עם הכסף שהרוויחו? למה הם נתנו להורים? איך הם הרגישו? לפתע תגלו כמה גאווה, שמחה וסיפוק היה להם כאשר הכסף הראשון עבר לידי הסבא ראש המשפחה ובכסף הצליחו לקנות דבר מה שחלמו עליו או לסגור חוב משפחתי שהיה קשה מנשוא.

איך ערך הנתינה היה נר לרגלי ההורים שלנו מכיוון שהחינוך הגלובלי המשפחתי העצים את "הערבות ההדדית". כל תקופה והצרכים שלה .

היום לעומת זאת הילד – הנער רואה את עצמו במרכז השאיפה שלו לקנות דבר מה שליבו חפץ. אומנם התפיסה השתנתה אך יש בזה קסם ואתגר.

אני זוכרת את עצמי מחפשת עבודה ומתמודדת עם תשובות שליליות, מחליטה לשלב בייביסיטר וחוזרת שוב למקומות שאמרו לי לא. מבקשת הזדמנות נוספת וכשסוף סוף התקבלתי לעבודה, השמחה הייתה גדולה. כשהמשכורת הגיעה גם אני קניתי לעצמי משהו שחלמתי עליו שלא העזתי לבקש מהורי. איזה אושר הציף אותי.

העצמאות, היכולת לכלכל את צעדי וליהנות מפרי עמלי היה עצום! ועל כך אני מודה יום יום להורי שאפשרו לי לנסות למצוא עבודה, עודדו אותי לחוות חוויה שבנתה אותי כאדם חרוץ ועצמאי.

אני זוכרת את החברים בני גילי שהיו משועממים והחוסר מעש הוביל אותם לעייפות מתמשכת, עייפות כרונית וחיפוש מיותר של עצמם.

הסתובבויות בלילות טומנות בחובן סכנות, מתן חופש ללא גבולות על מנת לא לריב עם הילדים או שלא יהיו שונים מהחברים, דבר זה מוביל את ההורים להחלטות המסכנות את הילד.

הורים סיפרו שלעולם לא ישכחו את הטלפון שקיבלו ובו נאמר להם שהילד הובהל לבבית חולים בגלל ששתה, הפחד מפני הגרוע מכל מלווה אותם כל קיץ. הטלטלה שעברו באותו קיץ קשה מנשוא, כתוצאה שרצו שהילד לא יהיה שונה מחבריו המבלים בלילות . ״סמכנו עליו, יש לו חברים שהם ילדים טובים מבית טוב״ אמרו בדמעות.

בהתחלה החברים ביקרו ואח"כ לאט לאט הילד שלהם נשאר בודד, עד שהחלים לחלוטין ואז שוב הלחץ החברתי החל. אבל הפעם הם לא ויתרו!

הורים יקרים התפקיד שלנו לשמור על ילדינו לאורך כל ימות השנה, בבקשה אל תצרפו את ילדיכם ״למחקר״ בד״כ התוצאות גורליות , אין לנו דבר יקר יותר מילדינו!

חופש נעים לכולם ללא סכנות עם לקיחת אחריות הורית משמעותית!

חופשת קיץ נעימה ואחראית ובריאות לכולנו.