"מה זה עניות רוח?״
שאלה אחת הלומדות והמשיכה:
״אולי הכוונה לענווה וצניעות?״
ימימה אומרת, ״שעני – רוח״ מגיע ממקום של חוסר קבלה עצמית, מי שעני ברוחו חי בחוסר, חסר לו משהו, זה לא חייב להיות חומרי זה יכול להיות נפשי / רוחני.
בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: ״אֵיזֶהוּ עָשִׁיר – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.״
בחלקו = בחלק שניתן לו בחלקת האלוהים שלו.
״עני רוח״
זה מישהו שלהבנתו לשכן יש דשא ירוק יותר, בינינו השכן מדשן את הדשא במה שצריך, או שהדשא שלו סינטטי, או שזה עניין של זווית ראייה.
כי הרי אין מושלם גם השכן לא מושלם.
פשוט ״רוחו עשירה״ בקבלת המציאות וקבלה עצמית, בקבלת כל החבילה.
קבלת העומס המיותר, העצבות, החוסר וקבלת השמחה והשפע הקיים.
ימימה מבקשת מאיתנו שהאני שלנו יגדל ולא יקטן, שהכרת הטוב תעלה על הכרת המיותר, שנבחין בין טוב לטוב יותר, בין טפל ועיקר,
נעשיר את רוחינו בשמחת הלב.
חודש אלול פותח לנו צוהר לבדק בית פנימי.
היכן אני ״בעניות רוח״
והיכן ״בעשירות רוח?״
זו הזמנה להתבוננות רחבה, התבוננות המטיבה עם עצמנו שתעזור לנו להיכנס לאט, לאט לשנה החדשה דרך שער הרחמים.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
