"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – כָּל הַשָּׂדֶה, אֲפִלּוּ שָׂדֶה עֲנָק שֶׁל גִּבְעוֹלֵי חִטָּה, לֹא נִכְנָסִים לְתוֹךְ הַסְּעָרָה. אַחֲרֵי הַסְּעָרָה חוֹזְרִים לִמְקוֹמָם [ימימה אביטל]

אחת הבנות הגיעה לשיעור סוערת ולא הצליחה להירגע.
בחוויה שלה נעשה לה עוול, תוך כדי הלימוד היא הבינה שהיכולת להתגמש אינה מחסירה מערכה.
בלימוד גמישות זה חוזקה.
ימימה מפליאה לתאר כיצד בטבע ישנה חוקיות נסתרת המעוררת פליאה.
לכן, כל סערה מול שדה שיבולים ניראת לנו טבעית.
כל הטייה של השיבולים בכפיפות ראש מובנת, כי אחרת הם ישברו והחיטה תתפזר…
ובחיים ישנם זמנים שמגיעה לפיתחינו סערה לא צפוייה, ימימה מזמינה אותנו כמו שדה חיטה להרכין ראש בהכנעה.
שם אנחנו מגמישים את כל התפיסה שלנו לגבי עצמנו, אנחנו לא צריכות לסדר/לתקן שום דבר,
רק מאפשרות לעצמנו להיות עם המרכיבים האלה וכאשר הסערה שוכחת אנו יכולות להזדקף שוב.
ימימה אומרת לנו שלכל אחד יש את שדה ההכרה שלו והגמישות מאפשרת הכרה למקום האישי – הפרטי והכללי.
מוזמנות לזקוף קומה מתוך לב פתוח ולהתגמש מתוך שמחה – שמחת הלב בעת הצורך.

חג שבועות שמח

ריקי לוי (.M.A בחינוך)