שי, בן 38, הוא הבכור מחמשת אחיו. כבר מגיל צעיר הרגיש את חסרונו של אביו בחייו "בשכונה בה גדלתי חיו אנשים פשוטים ועממיים ששמרו בקנאות על הקן המשפחתי והעניקו חום לילדיהם, ואני כילד, תמים הבטתי מהצד וקינאתי באושרם הגדול של אותן משפחות שהאב נמצא בבית" פותח שי את סיפורו. אבא של שי היה דמות מאוד דומיננטית בראשית חייו וחסרונו השפיע מאוד. שי לא הצליח בבית הספר ופנה לרחוב. שם, חשב לעצמו, הסיכוי שיצליח הרבה יותר גדול. בגיל 8 החליטה אימו לשלוח אותו לפנימייה. אחרי יממה בלבד ברח משם והגיע חזרה הביתה ברגל (6 שעות הליכה). שי החליט שהוא צריך לחפש לעצמו סידור מתאים והוא עבר לגור עם סבתו. החיים בבית סבתא היו במסגרת דתית, ושם חי שי עד גיל התיכון. את התיכון הראשון אליו הלך, עזב אחרי שנה "רציתי חום, רציתי אהבה, ואבא שלי שהיה בחייו קבלן מצליח הרעיף עלי כסף רב", הוא מספר "אבל בזתי לכסף כי רציתי אבא, ואבא לא היה שם בשבילי". אז החלו ההסתבכויות הראשונות עם החוק בחייו של שי. "כך חשבתי" הוא מסביר "אצליח למשוך את תשומת הלב של אבא אלי, ולא הבנתי שאני בעצם מזיק רק לעצמי". אבל שי השיג את התוצאה ההפוכה. הנתק רק גבר והצימאון לאהבה אמיתית רק גדל. אביו היה שקוע בבילויים ובנשים ושי נשאר עם החלל הגדול. המצב הביא לחיכוכים רבים בין השניים, עד ששי התגייס לצבא. גם שם מרד שי במסגרת החדשה. "אבא לא הבין מדוע אני עושה צרות. לא יכולתי להסביר לו שאני בסך הכל צריך חום ואהבה ולא כסף ופוזה. כעסתי מאוד והתרחקתי. חיפשתי חום ומצאתי אותו בין חברים שהשתמשו בסמים". כך התנסה שי בפעם הראשונה בשימוש בסמים. באותו השלב בחייו, הראש נאטם והלב נסגר. בינתיים התחתן אביו של שי בשנית והיה מרוכז בחייו החדשים בעוד שמתחת לאפו דועך בנו, בכורו. ההסתבכות הרצינית הראשונה של שי עם הסמים הייתה עוד בצבא. הוא נתפס משתמש וקיבל חצי שנה מאסר בכלא 4. "אבא כעס עלי מאוד. אמא הייתה קרועה מצער. ריחמתי עליה אבל לא ידעתי אייך לנחם אותה, לא ידעתי אייך לנחם אותי". כשהשתחרר שי מהמאסר הוא התבייש וברח שוב מההורים ומעצמו והדרך חזרה לסמים הייתה קצרה מאוד. אביו, שהיה איש חברה אמיד ובעל קשרים עם האליטות לא הצליח לגשר על הקרע שביניהם ולתקשר עם שי. "חוץ מלכעוס עלי הוא לא הצליח לנהל איתי שיחת נפש אמיתית." מספר שי "הוא היה מסוגל להבין את כולם ולהעניק אהבה לכולם, אבל כשזה הגיע למשפחתו, היה מן סוג של זיוף שפשוט שיגע אותי בכל פעם מחדש". כך נמשך המצב עד ששי הגיע לגיל 26 כשהוא עדיין מורד ושקוע בסמים ואביו שקוע באשתו החדשה, בחברים ובעבודה. באותה השנה חל מפנה חד ביחסים שלהם כשאביו ביקש להיפגש איתו לשיחה רצינית. בשיחה הזו פתח בפניו האב את רגשותיו הפנימיים "תן לי להתקרב אליך, אמר לי אבא" מספר שי בלהט "בוא נפסיק את חוסר ההבנה הזה בינינו. תן לי לקרב אותך ואת אחיך אלי, תן לי לאהוב אתכם כשווים. בוא נזרוק את כל המשקעים של העבר ונשקיע בבניית היחסים בינינו. היום אני מבין בדיוק איפה טעיתי’ אמר לי אבא. אני לא הייתי צריך יותר מזה, הרגשתי שאני מתמלא באושר חדש, שהחזה שלי נפתח, שאנחנו ביחד יכולים לנצח את הכל, שאני אוהב אותו מאוד, את האבא החדש שלי". כשבועיים לפני פסח באותה השנה, קיבל אביו של שי פרוייקט חדש בעבודה ולא היה מאושר ממנו באותו הזמן. השניים נצמדו לעשייה ביחד כשהעתיד מאיר בפנים חדשות מלאים באושר, הבנה ואהבה שלא ידעו כמותה לפני כן. הגיע פסח. כל המשפחה ירדה לאילת, אבל אבא ביקש להישאר בבית. שי נשאר גם הוא באזור. "בסוף החג, משהו בארבע לפנות בוקר הרעיד לי את הנשמה" מספר שי "עמדתי לפני נסיעה לטבריה עם חברים אבל השתלטה עלי עצבנות פתאומית ובלתי מובנת. ביטלתי את ההשתתפות שלי בטיול רגעים לפני היציאה לדרך. עזבתי את המקום וחזרתי לישון בבית עד שעות אחר הצהרים. כשקמתי רציתי לבקר את אבא בביתו. בדרך אספתי טרמפ, חבר של אבא. הגענו לבית ועוד לפני שהחבר יורד מהרכב, אני רואה את השכנה של אבא רצה בצעקות טרוף. היא הגיע עד לרכב, פתחה את הדלת ואמרה שאבא נהרג, היא לא ידעה שאני הבן שלו. באותו הרגע חרב עלי עולמי, משהו נקרע בי. ביקשתי מהחבר שירד מהרכב ונסעתי לבדי לאט לאט, לא רוצה לפגוש את המציאות הקשה והכואבת הזו. שנים אחר כך עוד מהדהדות צעקות השכנה באוזני, הלב נצבט". שי חיפש תנחומים- ושם חיכו לו הסמים. מאותה טרגדיה נוראית, שי הספיק להתחתן ולהתגרש והוא עדיין מחפש אחרי האושר שלו "חשבתי שסמים הם פתרון, אבל טעיתי בגדול. העצמתי את הסבל שלי ואת הסבל של משפחתי. היום בגיל 38, מתוך רסיסי חיי אני מבין שזו לא הדרך להכניע שום צער ויגון.הסמים לא נותנים מנוף לחיים אלא קורים בור עמוק ומשם קשה מאוד למצוא את הדרך חזרה".
הוא מסכם ובוכה.
שלכם, אייל מדני
