החצר האחורית: שערי תקווה

בעקבות השנה החדשה המתחילה השבוע, מצאתי לנכון לשתף אתכם במכתב שנשלח אלי מבחור צעיר, בן למשפחה חרדית, שאחיו מכור לסמים.
המכתב המרגש ששלח אלי, ממחיש עד כמה מגיפת הסמים לא פוגעת במכורים בלבד, אלא גם מביאה להרס הסובבים אותם, האוהבים אותם, הרס המשפחה.
כשאנחנו מצילים מכור לסמים אנחנו מצילים משפחות שלמות שגוועות יחד עם המכור, וחיות בתוך גהנום מתמשך ללא מוצא.
"……אני זוכר עוד כשהייתי ילד קטן, תמיד הירהרתי בליבי מדוע אחי הגדול שונה משאר האחים שלי. מדוע הוא מתעסק בדברים מוזרים, נראה תמיד עייף וישן כל כך הרבה שעות במהלך היום. כששאלתי את הורי לפשר ההתנהגות המשונה הזו, ענו לי תשובה מתחמקת. היום אני מבין כי בכל פעם ששאלתי את השאלה דרכתי על יבלת כואבת מאוד אצלם.
חלפו השנים, ואני גדלתי והבנתי מהו אותו נייר כסף שאחי כל הזמן התעסק איתו, הבנתי שאחי משחק בין החיים למוות. הבנתי שאחי מכור לסמים.
תמיד ניסיתי להתחמק משאלות שהיו שואלים אותי על אחי, הייתי ממציא לי אח אחר, אח שאינו מכור לסם. ובתוכי הייתי בוכה מכאב.
אחי הגדול, בן 35, משתמש מזה 17 שנה בסמים. הסמים פגעו בו פיזית ונפשית. בהתחלה הוא השתמש בסמים המכונים ’סמים קלים’, אחר כך בכדורים, עד להזרקות לתוך הווריד. ככל שעבר הזמן והתלות בסם החריפה, איבד אחי את כל מה שהשיג בחייו. הוא התגרש מאישתו, נטש את שתי בנותיו הקטנות ועבר להתגורר בבית הורי המבוגרים.
המצב החדש גרם לקשיים רבים במשפחה.
אני בן למשפחה מרובת ילדים. אחותי בת 26 סובלת מתסמונת דאון שגרה עד לפני כמה שנים בבית ההורים. הקשר בינה לבינם היה קרוב פורה ומלבב עד שנודע למוסדות הרווחה כי באותו בית בו היא גרה, גר גם האח שמשתמש בסמים. אז הוחלט בניגוד לרצון ההורים כי הילדה לא תוכל להמשיך לחיות בבית ותועבר למוסד לחינוך מיוחד. ליבם של הורי נשבר. לא די בכך שאיבדו את בנם לסמים, עכשיו גם ביתם הורחקה מהם. כל כך אומללים היו הורי.
ישנן תמונות שאני זוכר ולא אשכח לעולם. אני זוכר את דמותה של אימי הניצבת בחלון בשעת לילה מאוחרת ומחכה לאחי. אני זוכר את הדמעות שליטפו את פניה, כאילו מנסות לנחמה. והיא מביטה לשמיים ומבקשת שישוב כבר. כל דקה מביטה לשעון, מהורהרת ומפחדת. האם הכל בסדר? האם קרה לבנה משהו? האם הוא חי ואולי כבר לא?
ואז דפיקות על הדלת. נכנסת השכנה ומספרת שראתה את הבן שוכב רדום במדשאת השכונה. ואמא, יורדת למטה בחשיכה להשיב את הבן הבייתה. הוא מסטול לא יודע ימין ושמאל. רק דמעותיה של אימא משאירות שובל המתערבב יחד עם טיפות טל של בוקר המאיים לפרוץ.
היו ימים שהייתי מוצא את אחי שוכב במיטתו, מבקש ומתחנן שאתן לו כסף ל"מנה". אם לא היה משיג את מבוקשו ממני או מאחד מבני המשפחה, היה מעלים דברים מהבית. ואנחנו היינו עושים הכל כדי להשיג לו את הכסף כדי שיעזוב אותנו במנוחה.
בראש השנה, התקשרתי להורי כדי לאחל להם שנה טובה. מבעד לשפורפרת נשמע קולה הרועד והמפוחד של אימי. היא סיפרה לי שאינה מסוגלת להתחיל בהכנות לחג. כששאלתי מדוע, סיפרה לי שכשניכנסה לחדרו של אחי, נתגלה לעינייה מחזה מזעזע. אחי שוכב רדום כשמזרק נעוץ בוורידו והוא תלוי בין חיים ומוות. והיא, עם כל כאבה, הוציאה בעדינות את המזרק הנעוץ בבשר, ולא הצליחה להתאושש ממה שראו עינייה.
אני, הצעיר במשפחה, אוסף לתוכי את כל הסיפורים, המראות והכאב הרב שאחי הביא עלינו ומנסה לחשוב כיצד אפשר אחרת?. כיצד אצליח להציל את אחי ולהשיב את השלווה והשמחה למשפחתי. כבר ניסינו כמה פעמים לשלוח אותו לגמילה אבל הניסיונות נכשלו. ועכשיו לאן???
בעוד מחשבות אלה מטרידות את מנוחתי, מתגלגל במיטתי ומאזין לרדיו, שמעתי תוכנית הדנה בנושא הסמים. ישבתי מרותק ומצומרר. הסיפורים שהועלו בתוכנית על ידי המאזינים נשמעו מוכרים כל כך. והאופטימיות באויר נתנה לי כוח להאמין שיש פתרון למכורי הסמים. שיש אנשים שמצליחים לנצח את הסמים. שגם אחי יכול לצאת ממעגל המוות הזה. יש תקווה, תקווה שאולי השנה הזו תהיה אחרת.
לכן החלטתי לפנות אליך, לספר לך את סיפורו של אחי ולבקש ממך עזרה להשיב את השמחה למשפחתי. אנא עזור לי…"
כמו אותה משפחה, קיימות לצערי משפחות רבות במדינת ישראל נפגעות סמים.
אם נעזור למכורים לסמים לצאת ממעגל המוות, נוכל לתת לאותן משפחות את המפתח לשמחת החיים. את התקווה לשנה טובה באמת!
ולך כותב יקר, החזק מעמד, אעזור לך ולאחיך ככל שידרש.
שנה טובה ומאושרת!!