פרשת "וארא" (מפרק ו'- ט')

פרשת השבוע ומסורת
דצמבר 30, 2021

תובנות מהפרשה הקודמת: הקנאה והשנאה אפיינו ופירקו את המשפחות בספר בראשית, כמו בני יעקב שקינאו ושנאו את יוסף עד שביקשו להמיתו והנה בספר שמות, בתוך הגלות, השעבוד, ורוח השמד המרחפת על בני ישראל נבקעו כמה אלומות אור:
המיילדות שהמרו את פקודת פרעה והצילו את הבנים.
ומרים, שלמדה מיוכבד אימה, מהו רגש אחראי וחומל, שמרה על משה אחיה במסירות אין קץ והצילה אותו.
לכן, משה גדל להיות אדם חומל, אחראי, שאכפת לו ואינו יכול לעמוד מנגד כשראה את העוול שנגרם לאחיו.

אלומת אור נוספת, הקשר המיוחד של אהרון למשה אחיו, שבשמחת לב הסכים להיות שותפו בהנהגת בני ישראל מעבדות לחירות.

שיעור לחיים! לאימהות תפקיד הכי חשוב בעיצוב הילדים: לראיית הטוב גם בקושי, לאחוות אחים, לאחריות שתצמיח אנשים ערכיים ובבניית ביטחונם וחוסנם. ממשפחה לאומה.

פרשת "וארא" – ממשיכה: השליחות המוטלת על כתפי משה קשה מנשוא, האחת, עליו לשכנע את ישראל שחירותם קרבה, והשנייה, לשכנע את פרעה לשחרר את בני ישראל.

ואז כשמשה ואהרון התייצבו מול פרעה בבקשה: "כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת-עַמִּי,…" הרעיון לשחרר את ישראל לעבודת ה' הקשיח את פרעה שהתאכזר יותר לעם ישראל עד שהתמוטטו מכובד העבודה. ובני ישראל התייאשו יותר ויותר.

אכזריות פרעה זעזעה את שוטרי ישראל שפתאום חשו הזדהות ושייכות לאחיהם העבדים, הפנו אצבע מאשימה אל משה ואהרון, שמאז שבאו, מצבם הרע נהיה גרוע יותר.

ומשה מטיח כלפי שמיים: "וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ"

ה' חיכה לרגע הזה שהשוטרים ירגישו שייכות וערבות הדדית לאחיהם העבדים, אחדות היא כוח! ומשה ירגיש בתפקידו את תחושת השליחות ויהיה מוכן להתווכח למען עם ישראל.

לכן בשיחת עידוד סיפר ה' בהרחבה למשה על תוכנית הגאולה שעתידה להתבצע בשלבים.

הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים מתממשת כעת כי הגיעה השעה.

מימוש ההבטחה היא: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹ-הִים; וִידַעְתֶּם,… הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה'"

מעודד מאוד, אולם כשמשה הלך לבשר לעם את בשורת הגאולה, "וְלֹא שָׁמְעוּ, …מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה." מהו קוצר רוח שמנע מבני ישראל לשמוע ממשה את בשורת הגאולה? מאבק הישרדות אכזרי. איך הם ישמעו? להקשיב אפשר רק כשהלב פתוח, אך ליבם סגור, הם שקועים בעבודה פיזית מפרכת מבוקר עד ליל, אפילו בלילות אין להם מנוחה, כי ליבם חרד לעצם קיומם.

מפתיע שמשה מאשים את עצמו כשה' ביקש ממנו: "בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה" השיב: "הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם." ובהמשך: "הֵן אֲנִי, עֲרַל שְׂפָתַיִם, וְאֵיךְ, יִשְׁמַע אֵלַי פַּרְעֹה".

ערל שפתיים? והרי הכתוב ציין מה הסיבה שלא הקשיבו: "מקוצר רוח ומעבודה קשה."

מי שהישרדותו מאוימת, כל חושיו מכוונים להצלת החיים, לא מעניין אותו חירות וגאולה.

אדם השמח בחלקו, הוא קשוב לליבו, הקשב נקי, המחשבה טובה, ואז גם בקושי יראה את האור, אור של תקווה, שמחה וברכה.

אולם, בני ישראל שהיו במעמד גבוה, נפלו לשפל, לבור עמוק מלא בוץ, חיים בחשכה, הקשב חסום כי איבדו את התקווה, רק הסבל קיים.

אז למה משה חושב שהבעיה אצלו? נטילת אשמה נובעת מקבלת אחריות. משה הוא מנהיג נאמן הלוקח אחריות ונוטל על עצמו את הכול.

שבע מתוך עשר המכות – דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, וברד = אש בתוך מים, מונחתות בפרשתנו.

כל מכה קשה מקודמתה, לכל מכה תפקיד לשכנע את פרעה מי מנהל את העולם, ולשכנע את בני ישראל לצאת מעבדות לחירות.

למה אחרי כל מכה משה צועק לשמיים להסיר את המכות? הרי התוכנית היא שפרעה יבין שאיבד צלם אנוש, יתחרט על מעשיו, וישחרר את עם ישראל! אבל משה העניו באדם מלמד אותנו שצריך להתפלל על כל מי שנמצא בצרה.

אך פרעה למרות המכות הקשות הנוחתות על מצרים, הוא מסרב לשחרר את בני ישראל, אינו מוכן לשחרר עם עבדים שעובד עבורו מבוקר עד ליל, רק בעבור מים ולחם צר.

מה ההבדל בין ויתור לכניעה? ויתור בא מתוך גמישות מחשבתית ומתורגם כעוצמה.

אך כניעה, באה מעקשנות ומתורגמת כחולשה.

זה מה שקרה לפרעה המתעקש לא לשחרר את בני ישראל, ליבו נאטם וחשכו עיניו מראות את הרס ארצו, ואת סבל בני עמו. בסוף ייכנע בעל כורחו.

כפי שפרעה מתעקש לא לשחרר את ישראל, כך עם ישראל עדיין לא מוכן לפתוח את ליבו ולשמוע את בשורת הגאולה, קשה לו לשנות הרגלים ולצאת לחיים חדשים כבני חורין.

מתי פרעה ייכנע? נראה בהמשך.

אני תפילה ש: נדע לפתוח את הלב להקשבה נקייה, ומתוך אחריות נעביר לילדינו, את לפיד הזהות, הערכים, אהבת הארץ הטובה, המסורת והמורשת המפוארת, ואז מתוך הכרת הטוב יכירו תודה.