פרשת "מסעי" חתמה את ספר במדבר. כשבני ישראל על סף הכניסה לארץ, כל שבט = מטה קיבל את נחלתו בארץ המובטחת. הפרשה מספרת על 42 מסעות, שנדדו בני ישראל במדבר הצחיח, במשך ארבעים שנה. למה זה חשוב? להבנתי: מפני שזה סיפור חיינו, אם נדע מי אנחנו, איפה היינו, איפה טעינו, והפקנו לקחים, נוכל לדעת לאן אנחנו הולכים.
הפרשה מסתיימת בציווי: "כִּי-אִישׁ, בְּנַחֲלָתוֹ, יִדְבְּקוּ, מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מה הכוונה? את המילה דבקות למדתי בבראשית: "כֵּן יַֽעֲזָב־אישׁ אֶת־אָביו וְאֶת־אִמוֹ וְדָבק בְּאִשְׁתוֹ וְהָיוּ לְבָשר אֶחָֽד." דבקות משמעה חיבור ההופך את בני הזוג, השניים, לאחד – לשלם.
לפיכך, "אִישׁ, בְּנַחֲלָתוֹ, יִדְבְּקוּ" הכוונה: דבקות = חיבור בנחלת אבות אינו קשר שטחי או חד פעמי, אלא מהותי, פתיל חיים בל יינתק.
פרשת "דברים" – נפתחת בנאומו האחרון של משה. ברגע שנמנעה ממשה משאת נפשו להיכנס אל הארץ המובטחת, מנהיגותו מסתיימת ויהושע בן נון יחליפו. למרות שהצהיר: "לא איש דברים אנוכי", רגע לפני הכניסה לארץ, עמד מול עם ישראל, שכה אהב, ופתח בנאום חייו, המתחיל היום ויסתיים בשמחת תורה, בסוף ספר דברים.
משה עומד לספר לעם ישראל, על כיבוש הארץ וכיצד לבסס ריבונות, על כללי התנהגות, ושהוא נענש ולא יכנס לארץ.
מטרת הנאום לספר לעם על לקחי העבר, להפקת לקחים, ולהטמיע בהם את הערכים החשובים לקיומם. מפני שקיומו של עם ישראל, תלוי במורשת אותה משה קיבל מאת ה' ומעבירה לנו – לדורות, כדי שניבנה משפחה, חברה ואומה למופת – אור לגויים.
פה, משה מתגלה כאיש וכמנהיג נאמן של מילים, מילים של תוכחה חינוכית, היוצאות מליבו האוהב והדואג ונושאות את זכרו.
משה, כמו אימא האוהבת את ילדיה במסירות אין קץ. גם אם היא כועסת, הרגש האימהי הדואג, מפיץ את חום ליבה המברך והמייחל שישמור עליהם האל!
מדור לדור קוראים ונושמים את דבריו של משה רבנו, המזהירים אותנו מפני מעצמנו, וממשיכים לפי הרוח הנושבת. משה איננו, אך דבריו עדיין חיים, נושמים ומחכים שנרצה להבינם, להטמיעם וליישמם באהבה למעננו ולמען הדורות הבאים.
משה בדברי התוכחה מספר איך עמד לבדו מול עם כעוס, מסוכסך ולא קשוב: "אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם."
"טרחכם" – משה אומר: כשל כוחי, אבותיכם הכבידו עליי, היה קשה ללמד את כל החוקים והמצוות, לעם שלא רצה להקשיב, ועל מנת שהערכים לא יאבדו משמעותן, לא ויתרתי.
"משאכם" – המשא היה כבד, כל פעולה וכל הטבה עוררה את חשדנותם, הם חיפשו לרמוס, להכפיש ולהכשיל, כמה שניסיתי לקרב התרחקו ולא הקשיבו.
"וריבכם" – הם רבו וחשדו איש ברעהו והקנאה חסמה את הקשב, הובילה לשנאת חינם שהריצה אותם לערכאות כדי להעליל, לרמוס ולהאשים. היו מסוכסכים עם עצמם ועם כל מי שנקרה בדרכם, לא רצו להפנים שאחים הם וגורל אחד להם.
"אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי" – משה אומר: היה קשה לשאת לבדי את כל המשא הזה, ללמד, לסנגר, לפשר, לדבר אל ליבם ולרומם את רוחם הכבויה. מדובר במשא כבד מנשוא. משה ממשיך: נשאתי אותו, ברצון, עם כל הקושי, כדי להביאכם, דור ההמשך, אל הארץ המובטחת, הצלחתכם לנגד עיניי תמיד, עד שבריר השנייה האחרון של חיי. שימרו על עצמכם מפני עצמכם!
נאומו של משה הוא היסטורי, מוסרי וערכי, כדי שנזכור לשמור על זהותנו שהיא מהות קיומנו. "השנוא עליך אל תעשה לרעך," הזיכרון שומר ומחזק את הזהות ואת תחושת השייכות.
דברי תוכחה אלה נאמרים לעיני ולאוזני כל עם ישראל, ללמדם ולהזהירם שתכונות אלו של אגו ושנאה, סוגרות את הלב, משבשות את הדעת, הורסות כל חלקה טובה, ומכבידות על כל מנהיג נאמן לעמו, לתפקד.
והראיה שנים רבות אחרי, כשעם ישראל בארצו, שלוש התכונות הללו, הובילו לחורבן בית ראשון ושני ולגלות עם ישראל מנחלת אבותיו. שלוש התכונות נוגעות ביחסים בין אדם לחברו, האגו סגר את הלב, חסם את הקשב, הוביל לחשדנות, ולקנאה, שבעקבותיה בא הפילוג שפרם את הרקמה האנושית שחיברה אותנו לעם והובילה לחורבן ולגלות אלפיים הנוראה.
משה ממשיך בהקמת מערכת שיפוטית: מזכיר את הצורך, כמדינה מתוקנת, בהקמת מערכת משפט ובית משפט עליון (כפי שמשה היה) ובעיקר את החובה למשפט צדק, לא לקחת שוחד ולא להטות משפט, לשפוט באמונה, בצורה הגונה וישרה, ללא פחד, "צדק צדק תרדוף", עד שהצדק יראה, "כִּי הַמִּשְׁפָּט לה' הוּא."
את פרשת דברים, נקרא בשבת שלפני צום תשעה באב, הנקראת שבת "חזון". שמה בא מהפסוק הפותח את ההפטרה, הלקוחה מספר ישעיהו פרק א', המזהיר מפני חטא היוהרה, הסוגר את הלב, חוסם את הקשב, ומוביל לזלזול, לשמחה לאיד, להטיית משפט, לשנאת חינם, לחורבן ולגלות.
היום, כשאני רואה את ההנהגה מסוכסכת, ליבם סגור מאגו ושנאת חינם, הכבוד נרמס ברגל גסה, והקשב חסום מלהקשיב ולהבין את תוצאות החלטותיהם, ליבי נחמץ! אני חרדה לבאות.
לכן, הקוד של משה אלינו ולדורות: שמרו על עצמכם. מפני עצמכם!
אני תפילה, שנדע להקשיב לאזהרות ונשמור על עצמנו מפני עצמנו, ומתוך ראיית הטוב המבורך ששבנו לארצנו, נודה על כל היש.
מה אתה רוצה ממני / חנן בן ארי
תשמור עליי מפניי
תשמור אותי אמיתי
כל התפילות / מילים ריקות
שתקנו די / דבר עכשיו
מה אתה רוצה ממני
מה? מה?
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
