תובנות מהפרשה הקודמת, בה למדתי שרדיפה אחר הצדק היא עוד תנאי לישיבה בארץ המובטחת, ובהמשך: אם נמצא רצח לא מפוענח, מה עושים? כל זקני העיר (המנהיגות) מתאספים ועורכים טקס "עגלה ערופה". הטקס, הוא העדות שאין להיות אדישים לחיי אדם. עיקרו של הטקס הוא הווידוי של מנהיגי הציבור: "יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל", המבטא אחריות לחיי אדם, שנועד לזעזע את הציבור להבין שחיי אדם אינם הפקר, הם יקרים מפז.
התובנה: ערבות הדדית! ולקיחת אחריות לכולם – למנהיגות, למשפחה, לחברה ולמערכת החינוך, שנועדה לעורר וליצור שינוי חינוכי, ערכי ומוסרי. "רצתה התורה כי באבדן אחד מבני האדם יזדעזעו כל רעיו ואחיו וישימו על ליבם ויחקרו וידרשו ויפשפשו במעשיהם" (נחמה ליבוביץ).
פרשת "כי תצא"- משה ממשיך בנאום חייו – למעננו. אחרי שהדגיש את החשיבות בעשיית משפט צדק, והערבות ההדדית לחיי אדם, והתחנן, "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹוקיךָ." מה הכוונה תמים? לא לשאול, לא לחקור? מה פתאום! תמים = שלם! שנכיר במצוות =בערכים הנשגבים שקיבלנו, ונתנהל לאורם למעננו, ולא נתכחש להם, כי אם נתכחש למהות, נאבד שליטה וניתן ליצרים ההרסניים, כמו האגו, אלימות מילולית ושנאת חינם לנהל אותנו. לכן, "תָּמִים תִּהְיֶה", תהיה שלם. שפינו וליבנו יהיו שווים ואז נראה את הטוב, נעשה טוב ונחיה בשלום עם עצמנו ועם כל הסובבים.
פרשת כי תצא היא פרשה שיש בה מעל לשבעים מצוות. מדובר במספר המצוות הרב ביותר מכול הפרשות בתורה. רוב המצוות בעניינים שבין אדם למשפחתו ובין אדם לחברו.
עוד בפרשה הקודמת למדתי מי פטור מלצאת למלחמה: מי שנשא אישה או התארס, מי שבנה בית חדש, מי שנטע כרם חדש, ו -"האיש הירא ורך הלבב…", שחרור חיילים המפחדים מאימת הקרב, העשויים לערער את הלכידות הצבאית.
כך נפתחת הפרשה: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ..". משה מנחיל לצבא קודים מוסריים כדי שישמרו על נפשם ועל כבודם. המחנה הצבאי
חייב להיות קדוש המשקף התנהלות צנועה, לא מתרברבת ומוסרית. על כל מפקד וטוראי להתנהל על פי הקוד המוסרי, כדי שהנפש לא תושחת חלילה וחס. הפרשה אומרת שיש חוקים, גם במקום שנדמה שהכול פרוע, לנו יש חוקים כדי לא לאבד צלם אנוש.
הפרשה נותנת כלים להתמודד עם חולשות אנושיות גם בשעת מלחמה. הפרשה לא אוסרת על החייל לקחת שבויית מלחמה: "וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר", אלא מי שחושק בשבויה, מחויב לקחת עליה אחריות, תוך שליטה על היצרים ובדאגה לשלומה ולפרטיותה, ורק אחרי חודש ימים, אם ירגיש שהשבויה חשובה לו באמת, יישאה לאישה ואם לא, ישמור על כבודה וישחררה לחופשי, ללא פגע.
ובנוסף, כשיוצאים למלחמה, או בכל מאבק, חייבים לזכור מי אנחנו באמת, כדי שנחזור לעצמנו, לסביבתנו ולמשפחתנו שלמים ובשלום.
בימינו החברה הפכה אלימה, אלימות מילולית, אלימות פיזית, אין הקשבה ואין הבנה. מדובר בחברה שלא בוררת מילים (ללא הכללות), המאמינה שמה שלא הולך בכוח, ילך חלילה ביותר כוח. שומעים חדשות מצמררות על התעללויות בעוללים קטנים חסרי ישע, על הפקרות, ואונס נשים מתוך תאוות מפלצתיות ואובדן צלם אנוש. לא נוכל לומר לא ראינו ולא ידענו, הכול גלוי וידוע, חייבים להתעורר, והרי לנו יש מורשת מפוארת, יש מצוות וחוקים – ערכים נשגבים, הנותנים כלים לריסון ושליטה על היצרים, הבה ולא נתכחש להם.
עלינו ללמוד וליישמם בחינוך ערכי ומוסרי, שיעזור לנו למצוא את הדרך חזרה לעצמנו, ללשון נקייה, לחמלה, שיביא לשינוי חברתי אנושי, השומר על כבודנו ועל כבוד האחר ככבודנו. ויפה שעה אחת קודם!
בפרשה אין חשיבות למעמדות, כל אדם נברא בצלם אלוקים. לכן, בפרשה יש חוקים ממגוון תחומי החיים, כשהדגש הוא על חסד וחמלה. חמלה על האישה שנפלה בשבי, חמלה על הציפור שלא ניקח ממנה את הגוזלים, חמלה על העני, חמלה על החלש. חובה לבנות מעקה מתוך אחריות לחיי אדם. חובת השבת אבידה, כי אסור להתעלם מרכושו של הזולת שאבד ממנו.
ואז משה מצייר לפנינו תמונה נוגעת ללב: "כִּי-תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ, מַשַּׁאת מְאוּמָה–לֹא-תָבֹא אֶל-בֵּיתוֹ, לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ, תַּעֲמֹד; וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ, יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת-הַעֲבוֹט, הַחוּצָה. וְאִם-אִישׁ עָנִי, הוּא-לֹא תִשְׁכַּב, בַּעֲבֹטוֹ." אם אדם לקח הלוואה ולא מחזיר, המלווה בא אליו הביתה לגבות את חובו המגיע לו כחוק, וכדי שלא ישפילו, לא יכנס אליו הביתה לגבות את החוב המגיע לו בדין, אלא יחכה לו בחוץ. יתרה מזאת, אם החוב הוא בגד וזה הבגד היחיד שנותר לחייב, על המלווה להחזיר לו את הבגד כדי שיהיה לו במה להתכסות ולהתחמם בלילה.
זה שיעור לחיים, החמלה מעל החוק! החמלה הינה תכונה טבעית שאיתה נולדנו. אך חינוך ללא הקשבה וללא הבנה, סוגר את הלב, וחוסם את החמלה. לכן חובתנו, לעורר בלב הילדים את הרגש, כדי שישמרו על תכונת החמלה, יפיצו את אורה וייהנו ממנה.
הפרשה היא בדיוק לימים אלו של חודש אלול, ימים של סליחות וחשבון נפש המלמדת אותנו לגלות חמלה והתחשבות המחברים לאור שבתוכנו.
אפתח ליבי ואחזור להכרת הטוב
אני תפילה שבימים אלה, נצליח לעורר לדורות את ערך החמלה, והכבוד ההדדי, ומתוך הכרת הטוב נכיר תודה.
סליחה/ מתי כספי
לא יודע מה לומר
לא רציתי להכאיב.
את היום שכבר נגמר
אין לי דרך להשיב.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
