תובנות מהפרשה הקודמת: נח שלפני המבול אינו אותו נח שאחרי המבול. למה? איני יודעת מה נח שמע על המתרחש בחוץ בזמן המבול, מה שאני יודעת שנח, בראותו את החורבן נחרד, הרגיש רגשות אשמה ומיאן לצאת מן התיבה.
להבנתי: רק בראותו את החורבן נח הבין שאם היה מסביר, לאנושות בדיבור מקרב ומתווה דרך, אולי היה נמנע החורבן. לכן הוא שתה לשוכרה, כדי לברוח מהמציאות הנוראה ואיבד שליטה על עצמו.
תובנה לחיים! תיבה משמעותה מילה, והרי ידוע שקודמים למעשים רעים דיבור פוגעני ואלים. שנדע לברור את המילים, כי מילה היוצאת לא ניתן להחזירה, נדבר בלשון נקייה ומכבדת כדי למנוע פילוג והרס עצמי.
פרשת "לך לך" – ממשיכה את הפרשה הקודמת שבסיומה הכרנו את תרח שיחד עם בנו אברם, שרי אשת אברם ולוט נכדו, עזבו את אור כשדים ויצאו למסע אל עבר ארץ כנען והתישבו בחרן.
אברהם שבהמשך נלמד להכירו, שונה מנח בהסתכלותו על החיים, אינו מסתגר בתיבה, אלא מהלך על פני הארץ כדי להאיר לאנושות לתקן דרכיה.
כך נפתחת הפרשה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"
כלומר: ה' אומר לאברם הרי עזבתם את אור כשדים, שאין בה ערך לבני האדם בהקריבם ילדים למולך. יצאתם והשתקעתם בחרן, תמשיך בדרכך אל תישאר כאן.
"לך לך" = צא לדרך חדשה, חזק את האמונה באל אחד, שגילית בעצמך. אברם הקשיב ובלי לשאול, למה? ולאן? עזב את משפחתו, את ביתו, ארצו ועברו ויצא אל הדרך וסלל את הדרך אל הארץ המובטחת – ארץ ישראל.
במשך אלפיים שנות גלות חיו היהודים כדיירי משנה בארץ לא להם, נטע זר בין הגויים, הרגישו את טעמו המר של הביזוי והגירוש, לכו מפה צעקו הגויים (במקרה הטוב) מתוך שנאה יוקדת ומפלצתית, לכו לפלשתינה! הרבה יהודים (כמו אברם, הקשיבו לקול הפנימי), עזבו מרצונם ואהבתם ועלו "כַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם", אל הארץ המובטחת. והרבה נעקרו, עזבו הכול וברחו, "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה" ובאו (בעלייה לא לגלית) ואחרים המשיכו עד השואה הנוראה.
למה אני מזכירה זאת? להבנתי: מפני שאברם, להבדיל אלף הבדלות, הקשיב לקול הפנימי, עזב את ארצו ועברו מתוך רצון, כי הבקשה האלוקית, "לֶךְ-לְךָ", באה בטוב, מתוך רצון להטיב ולהוציאו מהמנטליות האלילית והמפלצתית. אברם מתוך אחריות, לא התלבט אלא ראה בזה שליחות כאב האומה שעתידה לקום!
ה' ממשיך: "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה."
כלומר: היות ואברם שונה מנוח, ה' בחר בו כאב האומה, לכן ה' אומר לו, תמשיך להקשיב לקול הפנימי שקולו רצוף יראה, חמלה וענווה, תשמש דוגמא לאחרים בהתנהלות ובהפצת האמונה באל עליון, שיאיר על כל השפע הערכי שבתוכך, תראה ברכה בכל מעשיך, ומהברכה שבך ייהנו כל משפחות האדמה, "וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."
הקליטה בארץ, בכל העליות מתקופת הציונות, לא הייתה קלה, אך ראו בקושי ברכה, כי זו ארצנו המובטחת והיחידה.
והנה גם לאברם ושריי לא היה קל בארץ. רק התמקמו, והגיע הניסיון השני: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם.."
הרעב הכבד בארץ (למרות שאברם עשיר בצאן ובקר), שבר את רוחו ואילץ אותו לרדת למצרים. במצרים, הנוהג להרוג את הבעל ולקחת את האישה. אברם ראה ששריי אשתו הינה אישה יפת מראה, הפחד פן יהרגו אותו בגלל אשתו, והרעב אילצו אותו לשקר באומרו על שרה אשתו, אחותו. שרי הסכימה להיות "אחותו", אך ה' הצילה מיד פרעה והעניש את פרעה. אברם ושריי מגורשים ממצרים ברכוש גדול.
הניסיון השני, נכשל! למה? כי חירות האדם ונאמנות לארץ הם עקרונות יסוד, לא מזלזלים באישה, ולא עוזבים את ארץ ישראל. מי שחושב שקשה בארץ, יבין מהר מאוד שקשה יותר לחיות כנטע זר בניכר.
למרות מה שכתבתי לעיל, קשה לשפוט את אברם, מפני שזאת התרבות הנהוגה בתקופה האלילית, לכן ייקח זמן עד שאברם יצליח להפיץ את אורו שישפיע על החברה.
בשובו של אברם לארץ, מריבות הרועים שלו ושל לוט אחיינו, סביב שטחי מרעה, גורמות ללוט, שהעדיף שטחי מרעה פוריים, להיפרד מאברם ולעבור לסדום.
כשהסתימה המלחמה בין מלכי הצפון לבין מלכי הדרום, נלקחו שבויים וביניהם לוט אחי אברם. אברם לא מהסס ויוצא למלחמה, שיחרר את לוט ואת שאר השבויים והשלל שנבזז הוחזר, ולא לקח לעצמו פירור מהשלל, "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל". אברם הושיע חמש ערים מהתקפתם של ארבעת המלכים, ובהם את סדום.
אחרי הניצחון ה' כורת עמו ברית. ברית בין הבתרים, שמשמעותה הבטחת הארץ לאברם ולזרעו אחריו. צאצאיו שיירשו את הארץ יהיו עבדים בארץ לא להם וה' יוציאם ברכוש גדול ויחזירם אל הארץ המובטחת.
כששרי הכמהה לילד שמעה את הבטחת ה' להמשכיות, נחפזה לתת לאברם את הגר אמתה ואברם מיד הסכים. כשהגר הרתה, התחילו היצרים, הקנאה והיריבות.
בפרקי אבות ד' כתוב: "קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים את האדם מן העולם."
אברם שנלחם נגד ארבעה מלכים וניצח לא מסוגל להתמודד עם הקנאה והיריבות בין נשותיו. למה? כי הוא מעורב רגשית.
אני מתפללת שנשמור על לשון נקייה ומתוך הקשבה נלקט תובנות ונזכור שיש מי ששומע ושומר עלינו, ונכיר תודה.
קום והתהלך בארץ/ יורם טהרלב
קום והתהלך בארץ זאת אכן אותה הארץ,
זו אותה האדמה
ואותה פיסת הסלע
הנצרבת בחמה.
ומתחת לאספלט
לבנייני הראווה,
מסתתרת המולדת
ביישנית וענווה.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
