הפרשה הקודמת מתארת את משה, ממשיך בנאום חייו, מתוך חשש לגורלנו, מזהירנו מעצמנו. ומבקש: לא להתפתות לעבודה זרה. להתרחק מכל מי שינסה לפתות אותנו (זר או קרוב משפחה) פיתוי שיטשטש זהותנו ויסית אותנו מהערכים שהוטמעו בנו, שהם סלע קיומנו. "לֹא-תֹאבֶה לוֹ, וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו …… כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ……. וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת…. "
להרוג ולסקול באבנים? לא!
להבנתי, הכוונה: לאטום את הלב מלהקשיב למסיתים וכל פיתוי ייתקל בלב חסום- לב אבן, ובניתוק מגע! ואז כל השש להסית, ולפתות, יתקל בלב אבן, וירגיש כמת.
גם הורים דואגים, המתווים דרך ומקנים ערך, מזהירים את ילדיהם מפיתויים הרסניים ומדרכים עקלקלות שתוצאותיהן מי יישורנו!
פרשת "שופטים" נפתחת: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹ-הֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד. . "
משה ממשיך בנאומו ומסביר שמיד עם הכניסה לארץ חייבים להקים מערכת משפט בפריסה ארצית, שתעשה משפט צדק.
השופטים והשוטרים הינם יחידה אחת, כי בלי מערכת אכיפת חוק אין משפט. השופט פוסק דין והשוטר מיישם את גזר הדין. השופטים הם הבסיס האיתן לשלום החברה ולשמירת הקוד המוסרי. לכן הם חייבים להיות נקיי כפיים וישרי דרך, ללא משוא פנים, עם לב פתוח ומוח מנתח בענווה, ובחיל ורעדה, כדי לא לעשות עוול במשפט.
לפיכך, נדרש משפט הוגן הכולל חקירה מעמיקה, "צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ."
למה כתוב פעמיים צדק?
מפני שמשה חושש, שמערכת המשפט תהפוך למושחתת, השוטרים יסטו מהדרך הישר ויתנו לאגו לנהל אותם, ישקרו איש את רעהו והשקר יהיה לחם חוקם. והשופטים לא יבדקו את התיק שלפניהם, או ידלגו ויעלעלו בדפיו, יתפתו וייקחו שוחד, יזכו את החייב ויחייבו את הזכאי.
או אז לא נחזיק מעמד, הרקמה המחברת אותנו לעם, תיפרם!
לכן, הצדק הראשון-על השוטרים להתנהל בלב פתוח, בענווה, ללא נקמנות וסגירת חשבונות, רק הצדק יהיה בראש מעייניהם לפני כתב אישום.
הצדק השני: על השופטים לשמור על טוהר המידות, ולהתנהל מתוך תחושת שליחות, אסור להם לשקוט על השמרים, אלא לעיין בתיק בלב פתוח וברצינות, כדי להגיע לחקר האמת. האמת והצדק! "אֱמֶת, מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק, מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף" (תהילים פה).
על יסודות אלה נבנה חברת מופת ונהיה ראויים לפיקדון היקר מפז- ארץ ישראל.
וכשאין הכרעה, "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
לַמִּשְׁפָּט" מה עושים? מעבירים את ההכרעה לשופט עליון הניחן במוח מנתח ובלב מבין, שרוח ה’ שורה עליו והוא יכריע, כדי ש-"חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ; צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהלים פה).
בפרשות קודמות משה הדגיש את חשיבות ההקשבה שתוביל להבנה, "שמע ישראל" לקול הפנימי שקולו רצוף ענווה, שלום ואחדות. ואת חשיבות הזיכרון, "וזכרת מאין באת" הזיכרון חייב לחיות בתודעה כדי שלא נישכח מי אנחנו ומאין באנו. ואת חשיבות האהבה, "ואהבת את ה’ אלו-היך " האהבה תעורר את הזיכרון, תחזק את תחושת השייכות והחיבור לזהותנו ואז נצליח לקיים את המצוות "ואהבת לרעך כמוך." וממשיך בחשיבות הראייה, "ראה" ראיית הטוב והכרת התודה.
ובפרשתנו משה מדגיש את חשיבות המשפט בכלל והמשפט היוצא מפינו בפרט, כדי שנלמד לברור מילותינו, נשים בפינו "שוטר תנועה" שיסנן, יכוון וינתב "ושופט" שיכריע איזה מילים ראויות להיאמר על מנת שלא נוציא מהפה מילה פוגענית ורומסת. מכיוון שמילה היוצאת לא ניתן להחזירה. למילים הרבה כוח, מילה רומסת, מילה הורגת, ומילה בונה, מעודדת ומצמיחה.
"חכמים היזהרו בדבריכם" לא למהר לשפוט ולכעוס. שימו שוטרים בכל שער: בפה – כדי לשמור על טוהר הלשון, הענווה ועל כבוד הזולת. בעיניים -כדי לראות את הטוב ולהכיר תודה ולא נסתכל על האחר מתוך קנאה וצרות עין. באוזניים– כדי שלא נקשיב ללשון הרע ולרכילות. ואז נראה את הברכה, נשמח בחלקינו ונאחל לאחר את כל מה שנאחל לעצמנו.
ממשיך משה ומבקש שוב ושוב,"וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ" – הרע שבתוכנו.
בקרבנו יש רע= קללה ויש טוב= ברכה.
הרע שבקרבי, מנגן ללא מנוח, שלא אצליח, שאני לא מסוגלת, לא מבינים אותי, כולם נגדי, קשה לי, כל דבר מפריע לי.
איך אבער את הרע שבקרבי המפריע לי לראות את הטוב ולהכיר תודה? ראשית, עלי להאמין שאיני מושלמת! ואז אפעיל את שוטר התנועה שבתוכי שידע לווסת ולכוון אל הטוב. והשופט שבתוכי יוכל להבחין ולהפריד בין הטוב לרע ויכריע לטוב. וברגע שאבין שהכל בידי, אראה את הטוב ואחשוב טוב, אבער את הרע שבקרבי, אברך על הטוב ואכיר תודה.
אני מתפללת שנדע להקשיב וללכת לפי הקול הפנימי ולהעלות את האור שבתוכנו שתוכו רצוף ענווה, אמונה, שלום ואחדות. שיובילנו לקחת אחריות, לשפוט כל אדם לכף זכות, לראות את הטוב ולהכיר תודה.
בשעה טובה השבוע נכנסנו אל חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות.
ראשי תיבות אלול:
אסור לכעוס ולא להקשיב כדי להבין.
אסור להסתגר ולא ללבן.
אסור להעיר ולא להסביר ולהבהיר.
אור גדול/ אמיר דדון (בשינוי קל)
אור גדול מאיר הכל
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד מטעויות
להתחיל הכל מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן אני לא מתבזבז יותר .
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
