תובנות מהפרשה הקודמת: למה לבריאת העולם התורה הקדישה פסוקים ספורים ולבניית המשכן כשלוש מאות פסוקים והבנייה חייבת לבוא מנדיבות הלב? מפני שהמשכן משול לבית ובבית הנתינה באה מהרגש החם היוצא מנדיבות הלב!
התובנות – שיעור לחיים: כשבונים בית, בונים באהבה נדבך אחר נדבך, והנתינה לבית צריכה לבוא מהלב, ברגע שהנתינה לבית, למשפחה שהקמנו תבוא מהלב, משמחת הלב, הלב יפתח ויפיץ את חומו ואורו המחזק את ההתקרבות ואת תחושת השייכות והביטחון. ואז ההתחברות תבוא מתוך הרגש החם, מחדוות העשייה, ומשמחת הלב. ככל שאנחנו נותנים מעצמנו בשמחה ובענווה, אנחנו נעשים שמחים יותר.
חז"ל אומרים: "יותר ממה שבעל הבית עושה לעני – עושה העני לבעל הבית."
אני אוסיף: יותר ממה שהורים עושים לילדים – עושים הילדים להורים. ממשפחה לאומה!
פרשת "תצווה" ממשיכה את פרשת תרומה כאשר משה נמצא בעיצומו של המפגש בענן, בין ה' לבינו. ברגע זה ה' ביקש ממשה לעצור הכול ולפנות לעם שיתנו תרומה כל אחד לפי נדיבות ליבו כדי: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". למה מקדש? ה' לא זקוק לבית, הרי כבודו מלא עולם. נכון, כשהאדם מחובר לזהותו אינו זקוק לשום חומר הוא מלא אמונה מתוך תחושת שייכות.
אך בני ישראל, שנטמעו בתרבות הגויים, צריכים חומר מוכר מהבית, כדי שבמלאכת המשכן יביאו לידי ביטוי את כישוריהם ומתוך חדוות הנתינה והעשייה, ירגישו שייכות שתצמיח בתוכם אמונה, שתחבר אותם לזהותם. לכן המקדש או המשכן נועד לעם ישראל – לנו, ולא לה'.
פרשת תצווה ממשיכה בהוראות להלכות המשכן ומתמקדת בלבוש הכוהנים: הכהן הגדול והכוהנים הזוטרים, שיעבדו במשכן וישרתו את העם באמונה ובענווה.
הפרשה מפרטת את בגדי הכהן:
"חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל, וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ, מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט. וְעָשׂוּ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וּלְבָנָיו–לְכַהֲנוֹ-לִי.
מדובר בתיאור מפורט ומדויק של פרטי הלבוש: החומרים, הבדים, המידות, הקישוטים, ואיך הכהן צריך להתלבש ולהתנהג.
בגדי הכהן תפקידם:
"לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת" למי? לה'. בגדי הכהן המפוארים, יזכירו לו שהוא עובד את ה' והוא אחראי להתנהל ולשמור על כבוד הקדושה, בכל מילה שתצא מפיו ובכל צעד מצעדיו, ובכל מקום.
לכן, הכבוד והתפארת שיזכה בהם הכהן מתוקף תפקידו אינם שייכים לו, הם שייכים לבורא עולם שמינה אותו לתפקיד מכובד זה. הבגד החיצוני ישקף את ערכיו הפנימיים ויפיץ אור של ענווה, אחדות וקדושה.
בימינו, הרבה צעירים וצעירות הולכים עם מכנס קרוע ובגד מקומט. הרי הבגד החיצוני משקף את הפנימיות שלנו, ככה אנחנו רוצים להיראות? החוץ הזה משקף את הפנים? לא ולא! אז למה מתלבשים כך, קוראים לזה אופנה!
מי יכין את בגדי הכוהנים?
"וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי"
"לְכַהֲנוֹ-לִי" הכוונה שהכהן ייצג וישקף את הקדושה: יהיה מסביר פנים לכל אחת ואחד, אוהב את הבריות ללא הבדלי מעמדות, אדיב ונדיב ורודף שלום וישמש דוגמא ומופת למשפחתו ולכל עם ישראל. תוכו כברו.
"חַכְמֵי-לֵב" מהי חכמת לב?
להבנתי הצנועה, השכלה רוכשים בלימודים, חוכמת חיים רוכשים מתוך ניסיון חיים, אך חוכמת לב! היא אינטליגנציה ריגשית גבוהה, רגש של אהבה שיאיר אל החוכמה. מי שבורך בחוכמת הלב מתנהל בענווה, עשייתו – מלאכתו תעשה מתוך חדוות היצירה והעשייה, בחשיבה יצירתית, בהקשבה נקייה, ובזהירות. כך יצליח, באמונה, להוציא אל הפועל את יצירותיו, ברגש שבחוכמתו ובשילוב הכישרון שבורך וגילה בתוכו.
"אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם" (אבות פרק ד'). ידע ללא חוכמת לב, אין בו אנושיות= רוחניות. כמו שאהבה ללא רגש = קרירות, קשיחות!
הפרשה ממשיכה, שחכמי הלב מלאכתם תעשה: "מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב." דהיינו: העשייה מייצרת מלאכת מחשבת, בודקת מתקנת ומדייקת. תוך כדי עשייה תבוא החשיבה והדיוק.
זה מזכיר לי את שאמרו בני ישראל למשה כששמעו את המשפטים המעוגנים בעשרת הדיברות: "נעשה ונשמע" כלומר: "אחרי המעשים הלבבות נמשכים" העשייה החיצונית תפתח את הלב ותשפיע על הפנימיות שתחבר אותם לזהותם – למהות קיומנו.
לשם מה הלבוש והפאר?
"וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלוקים וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי ה' …אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם…"
כל זה כדי שיבינו שה' שוכן בתוכנו!
לפיכך, הכהן ובגדי הפאר והמשכן, ילוו אותם בקביעות לאורך מסעם במדבר ויזכירו לעם ישראל שה' בתוכנו והזיכרון יחבר אותם לזהותם, שיעלה את אור ה' שבתוכם. יתנהלו בענווה, בחמלה, ישמרו ויחזקו את הערבות ההדדית וישמרו על כבוד האחר ככבודם.
או אז, עם ישראל יהיה אור לגויים, שיכבדו אותו – אותנו וירצו לחקות את הערכים הנשגבים והקדושים, שנטמעו בהם – בנו, שיבואו לידי ביטוי בהתנהלותנו.
אומנם קטונתי, אך להבנתי: כפי שהעולם היה תוהו ובוהו = מבולגן, ורוח ה' ריחפה ובמילים טובות נברא העולם, כך עם ישראל שיצא מעבדות לחירות, לא מבין מה רוצים ממנו, כמו תינוק.
על כן, החיבור לזהותנו, לאור ה' שבתוכנו, יצמח מרוח החינוך, מהבנת העשייה, ומדוגמא אישית.
אני תפילה, שנדע לראות את האור הפנימי, שמעבר למראה החיצוני, שיחבר אותנו בענווה לאור שבתוכנו, ושכנתי בתוכם!
אור/ נעמי שמר
שמש, הביאו שמש
אם שָמַי מעוננים
עוצמת את עיניי
אבל השמש היא
בפנים.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס
