חינוך

במהלך שיחה, שאלה אותי חברה: ״מה הדבר שהכי חשוב לך בחינוך?״ הסתכלתי עליה, חייכתי, וחשבתי:

״מה?״ אמרה אחת הבנות שלומדות: ״ימימה כנראה לא מבינה עם מי יש לי עסק, אני

פגשתי אמא מדהימה ששיתפה אותי בקשיים שהיא עוברת עם ילדיה, שני ילדים קטנים ומקסימים. אחד

״הַחִבּוּר עִם הַלֵּב יְאַפְשֵׁר לְךָ לִמְנֹעַ הִסְתַּכְּלוּת שִׁפּוּטִית״ (ימימה)

לכבוד ט״ו באב גם רווקות וגם נשואות מבקשות להרגיש נאהבות, מבקשות קירבה, מבקשות להכניס לזוגיות את השמחה.

רק כשבגרתי והפכתי להיות אמא הבנתי שאיבדתי את עצמי בדרך ושיש בי רצון להיות אני,

אנשים מבוגרים בוכים, משתפים אותנו בזיכרון ילדות שלהם, הם לעולם לא ישכחו מה אמרו להם. האם האמינו בהם? האם הקשיבו להם?

באחד השיעורים לאור המשפט בשפה של ימימה – משפט זה הוא חלקיק. אחת הבנות אמרה