
"חֲשִׁיבָה הַכָּרָתִית" לִמּוּדֵי יָמִימָה – ״פֶּה שׁוֹתֵק הוֹמֶה חַיִּים״ [ימימה אביטל]
>״הייתי חייבת לענות, מה אני אשתוק? ״ >״הייתי חייבת להוכיח שאני צודקת!״ >״הייתי חייבת להצטדק

>״הייתי חייבת לענות, מה אני אשתוק? ״ >״הייתי חייבת להוכיח שאני צודקת!״ >״הייתי חייבת להצטדק

אחת התלמידות שיתפה: איך ממקום של חוסר ביטחון היא גילתה במפתיע נקודת חוזקה אצלה. ״לא

אֲנִי אַגִּיד אוֹתְךָ!״ "אִם לֹא תִּתֵּן לִי, אֲנִי אַגִּיד אוֹתְךָ." השני עוֹנָה בִּבְכִי: דַּי, דַּי,

מי מנהל את מי? מי המבוגר האחראי? שאלת השאלות בלימוד ימימה: האם הילדה שבתוכי מנהלת

מדוע חשוב לשמוח? מה נותנת לנו השמחה, ההומור והצחוק? למה כדאי לחנך לשמחה? עוד בבראשית

במהלך השיעור אחת הבנות הסבירה שהיא כל הזמן בנתינה טובה: ״אני דואגת לכולם, אני רק

מתחילים מפגש בוקר, רוב הילדים כבר התיישבו אני מחכה תוך כדי שירה לאחרון הילדים. לאחר

הייתה לי שיחה מעניינת עם אשת חינוך שאני מאוד מעריכה, היא שיתפה אותי באתגרים מול

״אני לא רוצה כלום רק שקט, פעם הייתי רצה אחרי ההישגים, רציתי להשיג את החברה

בעקבות נושא שעלה בשיעור, אחת הבנות התקשרה אלי ושיתפה שהיא לעולם לא תהיה שמחה: ״עשיתי