חינוך

אנשים מבוגרים בוכים, משתפים אותנו בזיכרון ילדות שלהם, הם לעולם לא ישכחו מה אמרו להם. האם האמינו בהם? האם הקשיבו להם?

באחד השיעורים לאור המשפט בשפה של ימימה – משפט זה הוא חלקיק. אחת הבנות אמרה

פגשתי אמא שילדיה היו אצלי בגן, היא אמרה לי שלעולם לא תשכח את מה שעשיתי

סיפור ראשון – ״היא הרימה עלי את קולה, הייתי המומה, לצעוק עליי בצורה כזאת, אין

ילדה מתוקה מביטה באמא שלה וצועקת: ״את לא אוהבת אותי!״ האם נעלבת: ״איך זה יכול

הגיע לידי סרטון שהוקרן בערוץ 11 סיפורן של 8 אמהות קיבוצניקיות. 8 נשים מספרות על התפיסה החינוכית שהיתה באותה תקופה.
תינוקות שרק נולדו הועברו לבית ילדים מגיל 3 ימים. קולם של האמהות הכאובות הדהד לאורך כל הסרט.

ימימה אומרת שישנה רקמה עדינה שאנחנו מחוברות אליה והיא הבינה. למה ימימה מתכוונת? מהי הבינה?

קיבלתי טלפון נסער קולה של המתקשרת היה חנוק מדמעות . ״מה קרה״ שאלתי והמשכתי: ״למה

אחת התלמידות מספרת שהיא ביקשה מאחד מבני ביתה, תוך כדי ארוחה שהיא הכינה, שיעביר לה

מכירים את המשפט: ״מרוב עצים לא רואים את יער.״ מרוב מחנכים או שיטות חינוך, הילד